החלטה
1.בפני התנגדות לביצוע 3 שטרות שהוגשו על ידי המשיב ללשכת ההוצל"פ. בהתאם להחלטת כב' השופטת שרון מיום 13.1.11, אין צורך לדון בשאלת המועד, ויש להידרש להתנגדות גופה.
2.בין הצדדים קיימת היתה התקשרות רבת שנים, במהלכה קיבלה המבקשת שירותים מאת המשיב, ושילמה תמורתם מיליוני שקלים. לטענת המבקשת, הסתבר לה בדיעבד, כי חברות אחרות העוסקות אף הן בתחומה - ייבוא מוצרי חשמל ואלקטרוניקה - זכו להנחות שונות מהמשיב בגין השירותים, אשר להן לא זכתה המבקשת, למרות שלטענתה עמדה בקריטריונים לשם קבלתן.
בנוסף, טוענת המבקשת, כי המשיב חייב אותה בתעריף מלא בגין הבדיקות שבוצעו, למרות שבוצעו בדיקות חלקיות בלבד. זאת ועוד, למרות הנוהל המקובל לפיו, יבואן המבצע בדיקה ראשונית בגין מכשיר שייבא, משלם מחיר מלא בגין הבדיקה, ובעתיד, אם יבואן אחר מבצע בדיקה בגין אותו המכשיר, מזוכה היבואן הראשון בשווי מחצית סכום הבדיקה, לא זיכה המשיבה את חשבונה של המבקשת בגין בדיקות מעין אלה, עליהן שילמה מחיר מלא, וזאת למרות שבוצעו בדיקות נוספות, מאוחר יותר, על ידי יבואנים נוספים.
לאחר שהמבקשת גילתה את כל האמור, פנתה למשיב, וסוכם בין הצדדים כי לסילוק העניין, ועל מנת שלא לפתוח את "תיבת הפנדורה" באשר להתנהלות המשיב כמפורט לעיל, תשלם המבקשת סכום בפשרה, 58,056.60₪, ויתרת ההמחאות שנמסרו מראש, הן ההמחאות נשוא תיק ההוצאה לפועל דנן, לא תיפרענה. במסגרת הסכמה זו, ביטלה המבקשת את השיקים נשוא הדיון, בחודש ינואר 2009.
המבקשת טוענת כי התנהלותו זו של המשיב לוקה בחוסר תום לב, עת הוצגו ההמחאות ללשכת ההוצאה לפועל בניסיון לגבותן, למרות ההסכמות שהושגו.
עוד טוענת המבקשת כי קיימת לה זכות קיזוז ביחס להנחות להן היתה המבקשת זכאית, כפי שזכו חברות ייבוא אחרות מאותו התחום, ואשר לא קוזזו מחובה של המבקשת למשיב.
3.במסגרת הדיון שהתקיים בפני בהתנגדות, הודיע ב"כ המשיב כי אין בדעתו לחקור את המצהירים מטעם המבקשת, וב"כ הצדדים סיכמו טענותיהם בפני.
4.שתי טענות הגנה מרכזיות בפי המבקשת:הסכמה בין הצדדים בדבר תשלום סכום בפשרה בלבד וביטול יתר ההמחאות, וטענת קיזוז.
5.הסכמה בין הצדדים
בסעיף 9 לתצהיר שהוגש בתמיכה להתנגדות, עלתה הטענה כי לאחר שהמבקשת נוכחה לדעת שהמשיב אינו נוהג עימה לפי הנוהל המקובל, אינו מזכה אותה בגין מחצית שווי בדיקות שבוצעו על ידה, ובוצעו על ידי יבואנים נוספים לאחר מכן, ואף לא מעניק לה את ההנחות המוענקות ליבואנים אחרים, אלא מחייבה בתעריפים מלאים, ועל מנת שלא לגרום לפתיחתה של "תיבת הפנדורה" באשר להתנהלותו זו של המשיב, הושגה בין הצדדים הסכמה לפיה, תשלם המבקשת את הסכום שבפשרה, לשם סיום המחלוקת שבין הצדדים.
בהחלטה מיום 15.9.10, קבעתי כי טענה זו נטענה בעלמא, ובהעדר פירוט, בניגוד להלכה שנקבעה בע"א 248/89, החברה הכללית למוסיקה נ' וורנר, פ"ד מ"ו (2) 273.
במסגרת הדיון שהתקיים ביום 27.9.11 צורף כראיה, בהסכמת ב"כ המשיב, תצהירו של מר גלזר, שהוגש במסגרת ההליך האזרחי המקביל, המתנהל בבית משפט זה.
בתצהירו זה, מפרט מר גלזר את נסיבות השגת ההסכמה הנ"ל. כך, מציין מר גלזר בסעיף 15 כי המבקשת ערכה בדיקה ביחס להתחשבנות אל מול המשיב, בה הסתבר כי בוצע חיוב כפול בגין מכשירים, רק משום שיובאו במכולות נפרדות. כשנעשתה פניה מטעם המבקשת אל המשיב לשם בירור העניין, נתקבלו תשובות מעורפלות, וכתוצאה מכך ביטלה המבקשת מספר המחאות. בסופו של דבר, נכון היה המשיב להגיע להסדר עם המבקשת, ובמסגרת זו הוסכם בין מר גלזר לבין מר אבי חיים כי ישולם סך של 58,056.60 ₪ לסילוק טענות הצדדים האחד כלפי רעהו. דברים אלה מקבלים ביטוי בעיקר בסעיפים 14-16 לתצהירו של מר גלזר, אשר הוסף לחומר הראיות בתיק דנן, ואשר עליו לא נחקר מר גלזר.
משצורף תצהיר זה לתיק המתנהל בפני, ובתצהיר זה מפורטות מכלול נסיבות ההסכמה שהושגה בין הצדדים, תוך שמר גלזר לא נחקר על תצהיר זה, נראה כי יש מקום לקבל את הטענה, המהווה טענת הגנה טובה מפני התביעה השטרית. סבורני, כי הפירוט המופיע בתצהיר שהוסף עונה על הנדרש עפ"י ההלכה בפרשת החברה הכללית למוסיקה הנ"ל. כך פורטו הנסיבות שהביאו להדברות בין הצדדים, המניע להשגת ההסכמה, ואף צויין עם מי הושגה ההסכמה. אם יוכח, כי אכן היתה בין הצדדים הידברות, אשר בסופה הוסכם כי לא ישולם סכום מעבר לסך הפשרה, הרי מששולם סכום הפשרה, ועל כך אין מחלוקת, לא היה מקום מצידו של המשיב לפעול לגביית יתרת ההמחאות, שנמסרו עוד קודם להשגת ההסכמה, ואשר בוטלו, לכאורה, כתוצאה מהשגתה.
6.קיזוז
בין הצדדים מתנהלות תביעות נוספות בבית משפט זה. בין היתר, המבקשת הגישה תביעה כנגד המשיב (ת.א. 29963-12-10). בתביעה זו עתרה המבקשת לחייב את המשיב בתשלום סך של 950,000 ₪ בגין אי הענקת ההנחות כמפורט לעיל, וכן עתרה לחייבו בגין פיצויים עונשיים לאור התנהלותו הקלוקלת.
מן הפן הפרוצדוראלי יצויין כי למרות קיומה של תביעה זו, אין בכך כדי לגרוע מזכותה של המבקשת להעלות טענותיה אלה במסגרת ההתנגדות דנן, כטענת הגנה מפני התביעה שטרית. על כך ראה ד. בר אופיר, סדר דין מקוצר בהלכה הפסוקה, מהדורה שמינית, בעמ' 82:
"ניתן להעלות טענת קיזוז במסגרת רשות להתגונן בסדר דין מקוצר, ובמקביל להגיש תובענה נפרדת לפיצויים בגין הנזקים שנגרמו, גם אם לא ניתן לאחד את הדיון ... ומכל מקום, טענת הקיזוז היא טענת הגנה מהותית ונפרדת ואין לשלול את זכותה של הנתבעת להעלות אותה רק המטעם שהגישה תביעה נפרדת...".
אשר לטענת הקיזוז לגופה: המבקש להעלות טענת קיזוז במסגרת בקשת רשות להתגונן, צריך לפרטה באופן שבו מפרטים כתב תביעה. על כך, שם, בעמ' 213: